"עמית זה חבר, חבר לכל החיים"

"במקום בו קיימת שמחה,
נופלות המחיצות שבין אדם לאדם".
איזק לוי ז"ל

ציונה מספרת על החיים בהוסטל עמית

שמי ציונה אליאס, בת 51 משכונת התקווה בתל אביב.
גדלתי במשפחה גדולה עם הרבה אחים ואחיות שדואגים לי עד היום.
אמא נפטרה כשהייתי בת 20 ואבא היום בן 90 וגר בבית, אני מבקרת אותו כל שישי.

אני עובדת בקונדיטוריה של נמל התעופה בן גוריון ועושה עבודה ממש קשה עם העוגות ששולחים למטוסים
ולפעמים לא שוכחת גם לטעום את הדברים שמכינים במחלקה.

יש לי חבר שקוראים לו מיכאל, אני מאושרת לצידו ורוצה להיות עימו כל החיים כמו בעל ואישה.
אני עצמאית בתחבורה ונוסעת בקו 249 עד השדה וגם הביתה, מיכאל תמיד מחכה לי בתחנה.
אני אוהבת מוזיקה, ריקודים, קניון בסופר פארם ותכניות על איפור, אלה הדברים שאני גם מחפשת הרבה באנטרנט.
אני רוצה להצליח ולהתקדם עוד בחיים ושיהיו לי הרבה חברים טובים.

 

מאמרים נוספים

ברכה כותבת על אחותה איילה

אחותי, איילה ערוסי, שהתה בהוסטל 'עמית רמלה' במשך כ-30 שנה. לאחרונה, כשמצבה הורע, היא הועברה לדירת לווין של רשת 'עמית', ובהמשך הועברה

דני פייגנבאום- סיפור אישי

אני הרבה זמן נמצא בהוסטל . אני עובד במעש רמלה . בהוסטל אני אוהב להשתתף בחוגים: דרבוקה, לרקוד עם חביבה, שירה, ערבית

שי לשם- סיפור אישי

לפני שהגעתי להוסטל גרתי בבית , הגעתי להוסטל עם ההורים . אני עובד במעש רמלה . בהוסטל אני משתתף בחוגים : דרבוקה,

דילוג לתוכן