שמי מזי ויצמן בת 34 אמא לשניים ועוד אחד בדרך, מדריכה מוסמכת בהוסטל עמית. הגעתי לעמית לפני כ 5.5 שנים (הזמן עובר שנהנים). הרצון שלי להכנס ולעבוד עם אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית הוא בעצם סיפורי האישי מהבית. אני אחות לשי אמסלם הלוקה בתסמונת דאון.
שי הגיע למעון עמית של סולי ורז שהיה נער בן 15.לאחר הסתייגויות רבות אמי החליטה להכניסו למסגרת מסודרת כי לא היה באפשרותה להעניק לו ולקדם אותו בתחומי החיים. חלק מההחלטה הכל כך קשה ומתעתעת נבעה מגירושין של הוריי שהוביל בין היתר לקשיים כלכלים.
כיום שי בן 32, מתגורר בווילת השלוחה בלוד, עובד בשוק הפתוח במכבסה ולומד בפרויקט מיוחד לאנשים עם מוגבלות שכלית כסטודנט באוניברסיטת בר אילן כ- 3 שנים. שי מאוד אוהב את הדיירים והצוות של וילת השלוחה ומספר שמאוד נהנה מכל החוגים, הטיולים וכמובן מהיחס החם התומך והאישי שהוא מקבל. בעקבות סיפורו של אחי חשתי רצון עז לייעד את עצמי לעולמם של אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית.
בפגישת עבודה ספונטנית לחלוטין עם מנהלת ההוסטל סולי שיתפתי אותה בסיפורי האישי וברצון הבוער שבי לחבור למסגרתה. למחרת קיבלתי מייל משמח ומרגש שהתקבלתי לעבודה. לאחר ימים ספורים התחלתי לעבוד כמדריכה ובמשך הזמן נשלחתי לקורס מקדם להדרכה מוסמכת ובין היתר קודמתי לאחראית משמרת.
לסולי ורז מאוד חשוב שהצוות יקבל כלים והכשרה ככל הניתן על מנת להכיר כמה שיותר את עולמם של אנשים עם מוגבלות שכלית התפתחותית ואין ספק שהם עושים זאת בהצטיינות ובהצלחה רבה ומוערכת.
ברצוני לשבח את סולי ורז על מתן הכלים המגוונים לקידום הצוות והכשרתו. ויתרה מזאת והחשוב מכל להציב את הדיירים בראש סדר העדיפויות ומעל הכל .
באהבה גדולה,
מזי ויצמן
מדריכה מוסמכת הוסטל עמית
במהלך שנת 2020 יצאה מזי לחופשת לידה ואחריה החליטה להישאר בביתה לטיפול בילדיה ולעזוב את עבודתה בהוסטל, אנו מודים למזי על חלקה בדרכנו ומאחלים לה הצלחה בהווה ובעתיד.