"עמית זה חבר, חבר לכל החיים"

"במקום בו קיימת שמחה,
נופלות המחיצות שבין אדם לאדם".
איזק לוי ז"ל

חיפוש
Close this search box.

מירה מספרת את הסיפור של אתי אחותה

אתי נולדה בשנת 1959. בת בכורה להוריה. ילדה יפה עם עיני שקד ושיער חלק וגולש. עד גיל שנה הוריה לא ידעו כי היא לוקה בתסמונת דאון. רק לאחר ששמו לב כי אינה חזקה ברגליה כמצופה מתינוק בן שנה, סיפר להם רופא הילדים על התסמונת. אתי גדלה בבית הוריה ובחיק משפחתה האוהבת. לאתי עוד 2 אחיות ואח הקטנים ממנה ו- 8 אחיינים. בצעירותה למדה בגן ילדים עירוני רגיל ואח"כ עברה למסגרת של אקי"ם בפתח תקווה. בבגרותה עברה למסגרת של מע"ש פ"ת. אתי היתה ילדה מאוד עצמאית. למדה קרוא וכתוב עד רמה של לקרוא כתוביות בטלוויזיה וכותרות בעיתון. היא נטלה חלק בכל מטלות הבית. היא השתתפה בפעילות מועדונית לנוער בעל צרכים מיוחדים ונסעה לשם עצמאית בתחבורה ציבורית. בגיל 42 נפרדו הוריה של אתי ולפיכך היה צורך למצוא לה מסגרת חדשה. וכך הגיעה אתי להוסטל עמית שברמלה. בתחילה בדירה של מספר חניכים עצמאיים יחסית. היא ממש פרחה! היא בעיקר הרגישה שווה בין שווים. פה היא לא הייתה חריגה. היא גם מצאה לה אהבה, את שמעון. מאוחר יותר חוותה עימו שברון לב. כן, כמו כולנו! עם התבגרותה והשינוי במצב בריאותה הועברה להוסטל המרכזי וכיום נמצאת ב"וילה" החדשה עם עוד 5 בנות. לכל אורך הדרך בהוסטל, קיבלנו ליווי מקצועי ואיכותי של סולי, רז, אורי, עליה, אימאן, תפארת ועוד. כל אנשי הצוות ללא יוצא מן הכלל, הינם אנשים איכותיים, אכפתיים, אנושיים, מסורים, דואגים ומקצועיים. אנחנו כמשפחה מרגישים כי לא יכולנו לבקש טיפול טוב מזה עבור אתי. זכינו! ובמיוחד, אתי האהובה שלנו זכתה.

מאמרים נוספים

ברכה כותבת על אחותה איילה

אחותי, איילה ערוסי, שהתה בהוסטל 'עמית רמלה' במשך כ-30 שנה. לאחרונה, כשמצבה הורע, היא הועברה לדירת לווין של רשת 'עמית', ובהמשך הועברה

דני פייגנבאום- סיפור אישי

אני הרבה זמן נמצא בהוסטל . אני עובד במעש רמלה . בהוסטל אני אוהב להשתתף בחוגים: דרבוקה, לרקוד עם חביבה, שירה, ערבית

שי לשם- סיפור אישי

לפני שהגעתי להוסטל גרתי בבית , הגעתי להוסטל עם ההורים . אני עובד במעש רמלה . בהוסטל אני משתתף בחוגים : דרבוקה,

דילוג לתוכן