בית הדירות בנורדאו - הוסטל עמית
ההתחלה
החלום והדרך
דרכים רבות מובילות אל החלום, חלומות רבים מרצפים את הדרך
חורף 1988- ההצעה
בחורף 1988 היו כבר בני הזוג הצעיר סולי ורז לוי רקדנים לשעבר, בדרנים לשעבר וסטודנטים בהווה.
ואז באה ההצעה.
כעשרים שנה לאחר שעבודתו כמנהל קייטנת "גיל וגל" המיתולוגית הובילה אותו, יחד עם אשתו עמליה, אל עולם בעלי המוגבלות השכלית ההתפתחותית הציע איזק לוי (ז"ל) לבנו, רז, ואשתו, סולי, לעלות על אותו המסלול.
"בואו נחבר את הידע שלי בתחום החינוך ובעלי מוגבלויות שכליות עם הידע שלכם בתחומי האומנות והבידור וביחד, ניצור מימד חדש למושג נופש"
סולי ורז לוי, מייסדי עמית, בצעירותם.
קייטנת גיל וגל, 88' משמאל-סולי לוי, מייסדת "עמית"
"גיל וגל" חוזרת
סולי ורז לוי, בוגרי בית-הספר למחול של "בת-דור", זוג רקדנים מקצועיים שפציעות קטעו את הקריירה שלהם, קיבלו בשמחה את הצעתו של איזק לוי לחדש את קייטנת "גיל-וגל".
כפר נופש נשכר, תוכנית נכתבה, אודישנים נערכו, מוסיקה חוברה, ריקודים נוצרו, תלבושות נתפרו ותפאורות הוקמו. בראשית קיץ 1988 הגיעו 200 נופשים ראשונים, בעלי מוגבלות שכלית התפתחותית ומלוויהם, לכפר הנופש בקיסריה למחזור נופש בן שבעה ימים של שמחה הסובבת סביב העצמת כישרונותיו ותכונותיו החיוביות של הנופש. בשנתיים בה פעלה "גיל וגל" נפשו בה, בשמחה אמיתית, למעלה מ70% מבעלי מש"ה בארץ.
קר בחורף
קר היה החורף על שפת ימה של קיסריה, כפר הנופש נסגר אבל הקשר עם הנופשים נמשך.
צוות אומני "גיל וגל", בראשותם של סולי ורז לוי ארז ציודו לתוך וואן ישן ויצא להופיע במסגרות משרד-הרווחה ברחבי הארץ. הצגות, הפעלות, ימי טיול וכיף וגם פרויקטים מיוחדים של שילוב מוסיקה ואמצעי גריה חושית ככלי טיפולי, כל אלו מלאו את זמנו של צוות האומנים בחודשי החורף. מלאו את הזמן אך לא את הכיס והזוג הצעיר, שכעת כבר ציפה לילדם הראשון, הבין שלא יוכל להמשיך ולהחזיק את הקרקס המיוחד לאורך זמן.
רז לוי, מייסד "עמית" שנת 88'
הצעה מעניינת ובניין מסוגנן
"דרכים רבות מובילות לחלום, חלומות רבים מרצפים את הדרך, המשיכו ללכת בדרככם"
הצעה מעניינת אבל...
לקראת חורף 1990 פנו סולי ורז אל משרד הרווחה וביקשו מימון לפרוייקט קרקס אומני "גיל -וגל" שהתמחה ביצירת וביצוע הפעלות חינוכיות וטיפוליות תוך שימוש באמצעים מוסיקליים ותיאטרליים. "הצעה מעניינת ובהחלט ראויה" היתה התשובה ואז הגיע ה"אבל": "הצעה מעניינת ובהחלט ראויה אבל הפרוייקט המרכזי של האגף לטיפול באדם עם פיגור שכלי הוא הוצאת דיירים ממעונות האגף למגורים בקהילה, אם הייתם מציעים לנו לפתוח מסגרת מגורים בקהילה זה היה יותר רלוונטי…."
החיפוש
בשליחות משרד הרווחה יצאו סולי ורז לחפש בניין מתאים להקמת הוסטל קהילתי באזור רמלה-לוד. החיפוש התחיל בכניסה הדרומית של רמלה והסתיים אחרי 10 דקות ביציאה הצפונית של העיר. שם, סמוך ליציאה מהעיר, עמד משרד תיווך. "שלום אנחנו מחפשים בניין מתאים להוסטל", "מצאתם" ענה המתווך והוביל את הזוג הצעיר לבניין ברחוב נורדאו 5.
"מי בעל הבית? איך מתקדמים?" שאלו סולי ורז, "אני בעל הבית, ואפשר לחתום מחר" ענה המתווך. החיפוש נגמר.
הבניין
הבניין המסוגנן שברחוב נורדאו 5 ברמלה הוקם עוד לפני קום המדינה ובגלגוליו השונים שימש גם כמתנ"ס מיתולוגי לילדי העיר. בחורף 1990 התחיל בעל הבית לשפץ את הבניין במגמה ליצור בו דירות לעולים חדשים. משלחת משרד הרווחה שהגיעה על מנת לבדוק את התאמת הבניין כללה בין השאר את מר אבנר זקן ס. מנהל האגף, דר' חיה עמינדב, אז הפסיכולוגית הראשית, הגב' אדוה נווה, מפקחת מחוזית ודר' טובה בלוך ז"ל שעמדה בראש פרוייקט שילוב בקהילה ומאוחר יותר גם את דר' יצחק קנדל מנהל האגף ובעלי תפקידים נוספים באגף.
הבניין אושר. הפרוייקט יצא לדרך. תאריך היעד לפתיחה: 15.1.1991
בניין ההוסטל, כפי שצולם בשנת 91'
לא בקלות נולד מערך דיור
"דרכים רבות מובילות לחלום, חלומות רבים מרצפים את הדרך, המשיכו ללכת בדרככם"
קשיים שבדרך
דרך חדשה התחילה וקשיים בין לאומיים עיכבו אותה: תאריך היעד לפתיחת ההוסטל היה גם תאריך תום מועד האולטימטום שהציב הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש לסאדם חוסיין נשיא עירק ויומיים אחר-כך פרצה מלחמת המפרץ… עבודות השיפוץ וההתארגנות הופסקו. עם תום הלחימה חודשו העבודות במתכונת מיוחדת: בבוקר עבדו בבניין קבלן ופועליו ובערב הגיעו סולי ורז עם בנם שזה עתה נולד והמשיכו בעבודות הצביעה והשיפוץ בעצמם. בסופו של התהליך עמדו 7 דירות מגורים משופצות ומאובזרות מוכנות לקליטת ראשוני היוצאים ממעונות משרד הרווחה לקהילה.
דיירי ההוסטל בימיו הראשונים.
סוף שבוע ראשון בהוסטל
ב1.5.1991 החלה קליטת הדיירים הראשונים בעמית.
התוכנית היתה לקלוט חמישה דיירים בשבוע הראשון. מסיבות שכבר מזמן נשכחו הגיע רק אחד.
בסוף השבוע הראשון לקיומו התגורר דייר אחד בהוסטל עמית ולרשותו עמדו שני אנשי צוות: סולי ורז שמלאו את כל הפונקציות המקצועיות החל מניהול דרך הדרכה וטיפול וכלה בתחזוקה, בישול ונקיון. בשבועות הבאים השתנו פני הדברים, ההוסטל התמלא בהתאם לקצב הקליטה וצוות העובדים גדל בהתאם.
מהוסטל למערך-דיור
יחודו של בניין הוסטל עמית ברמלה שהוא כולל שבע דירות נפרדות המאפשרות יצירת מסגרות חברתיות עצמאיות ולובי המאפשר פעילות חברתית לכלל הדיירים. בשנה הראשונה לקיומו, עד שנתמלא והתגבשה בו קבוצת הדיירים, שימש המקום כהוסטל בו כל הדיירים מהווים קבוצה חברתית אחת. תוך כדי השנה השנייה לקיומו הושלם תהליך יצירת וגיבוש מערך-הדיור והמסגרת עברה לתפקד כשבע דירות עצמאיות שלכל אחת מהן מסגרת חברתית וכללים חברתיים שונים וייחודיים וכך הוא פועל עד היום.
חלום והלאה
"דרכים רבות מובילות לחלום, חלומות רבים מרצפים את הדרך, המשיכו ללכת בדרככם"
אז מה עושים עכשיו?
בשנת 1995, ארבע שנים אחרי שהוקם, בשיחת דיירים שגרתית שהתקיימה פעם בשבוע שאלו אחדים מהדיירים: "אז מה עושים עכשיו?, עברנו ממעון להוסטל, ההוסטל הוא כבר מערך- דיור, אנחנו עובדים ומבלים בקהילה, אז מה עכשיו? מה הלאה?"
ביוני 1995 נפתחו שתי דירות לוויין ברחוב משה רבנו ברמלה ואליהן עברו 10 מדיירי הבניין ברחוב נורדאו. מסגרת עמית צמחה בהתאם לצורכי דייריה.
ב1995 נפתח גם מעון עמית לוד אבל זה סיפור אחר…
דרך חדשה וחלום חדש להשעינה עליו.
בחורף 1990-91 נגוז חלום הקמת הקרקס המיוחד של סולי ורז לוי ודרך חדשה הולידה חלום חדש: הקמת מסגרת קהילתית לדיירים בעלי מש"ה שתפעל ברוח השמחה, החברות וההעצמה האישית שאפיינה את דרכה המקצועית של משפחת לוי. הדרך והחלום המוביל אותה ממשיכים להתקיים מאז זה לצד זה והמסגרת מוסיפה להשתנות ולהתפתח לפי צורכי דייריה.
מקום חדש של שמחה וחברות נפתח במאי 1991 – הוסטל עמית רמלה, בית מיוחד בבניין מיוחד שחלום על חברות ושמחה מוביל את דרכו.